Inselbrücke

גשר אינזלבריקה חוצה את הזרוע המערבית של נהר השפרה, והוא הראשון בכיוון הזרימה על אי השפרה. בנקודה זו היה מעבר נהר כבר מסוף המאה השבע עשרה. המבנה שניצב שם הוא גשר קשתות מאבן משנים 1912 עד 1913, שתכננו לודוויג הופמן והאדריכל העירוני קראוזה. הוא רשום כאנדרטה מוגנת, ומאז שיפוצי שנת 2000 אסורה בו תנועת כלי רכב.

קודמו היה גשר עץ משנת 1693, ברוחב של כחמישה מטרים, שנשא חלק מתרומם למעבר ספינות. הוא שירת כציר תנועה חשוב במשך כמאתיים שנה, ובמרשם הגשרים הרשמי של 1709 נזכר כגשר מחצר הנקניקים של קלן אל נויקלן. כשנדד נתיב השיט הראשי אל הזרוע הצפונית של הנהר, נפתחה הדרך לגשר רחב יותר. הופמן תכנן את הקשתות, אחרי שסיים את גשר רוסשטראסה הסמוך. שלוש הקשתות שלו, עשויות לבנים, בטווחים של 11 עד 18 מטר, נבנו על פיגום עם צירים בקצוות ובקודקוד. אחרי שהמבנה התיישב נאטמו הצירים, והמשטחים כוסו באבן גיר צדפתית מקירכהיים. גם המעקות עשויים מאותו חומר, בסגנון נאו־בארוק, ומעל העמודים האמצעיים הוצבו ארבעה אובליסקים מלווים בפוטי.

הפגזות בסוף מלחמת העולם השנייה ופעולות הפיצוץ של הוורמאכט הסבו לגשר נזק כבד. בשנים 1946 עד 1948 שימש חור בגשר, מעל הקשת הצפונית, כנקודת טעינה לפסולת ביתית שהוצאה מהעיר בדוברות. בשנות השישים תוקנו כל הנזקים לרגל בניית בתי מגורים חדשים בפישראינזל, אבל הדמויות הדקורטיביות שנהרסו נותרו אבודות. השיפוצים הגדולים בשנים 1999 עד 2000 כללו בדיקה יסודית של העמודים והתמיכות מתחת למים, ושימור מנהרת הרכבת התחתית העוברת תחת הנהר. צוללנים חילצו אז מהטין שבקרקעית הנהר עשרים בלוקים שהשתמרו היטב, ובהם חלקי הפוטי והאובליסקים ובסיס גדול מאותו אבן. כל החלקים שוחזרו ועובדו מחדש בסדנת סתתים בשפנדאו.