Église du Gèsu, Saint-Jacques-le-Majeur

בלב הרובע העתיק של ניס, בין סמטאות צרות ובתים צבעוניים, ניצבת כנסיית אגליז די ז'זו, סן ז'אק לה מז'ור. זוהי כנסייה קתולית בסגנון הבארוק, והיא נושאת חזית קורינתית ומגדל פעמונים בגובה 42 מטר. המגדל עשוי לבנים חשופות, חומר נדיר בניס אך שכיח באמנות הפיימונטזית. בסיס הכיפה מצופה רעפים ליגוריים, זכר נוסף לעברה של העיר כצומת בין פרובאנס לאיטליה.

הסיפור מתחיל בשנת 1603, כשסוחר מקומי עשיר בשם פונס נווה תרם סכום גדול להקמת בית ספר ישועי. הרעיון היה של פיליפ נרי, והסוחר עצמו ישב אז ברומא. הישועים הגיעו לעיר בנובמבר 1603, פתחו את בית הספר בשנת 1606, והניחו את אבן הפינה לכנסייה ביוני 1612. הם קראו לה קייזטה והקדישו אותה לישו, והבניין החדש נבנה בשנים 1642 עד 1650. זהות האדריכל נותרה בגדר שאלה, אך הדמיון לכנסיית אסקרן ולקתדרלת ניס מרמז על ז'אן אנדרה גויברטו. מפה בספרייה הלאומית של צרפת נושאת את שמו של אלסיו די אנג'ליס, אך לא ברור אם אכן תכנן אותה. הישועים פעלו בה עד שנת 1773, אז פיזר האפיפיור קלמנט הארבעה עשר את המסדר וגירש את חבריו מהעיר. לאחר הקונקורדט של 1801 הפכה הכנסייה לקהילה קתולית תחת חסותו של יעקב הגדול. החזית שתראו במקום הושלמה בשנת 1825 בידי אמן בשם אייקאר. מאז שנת 1971 היא מוגנת כאנדרטה היסטורית של צרפת.

היסטוריונים מוצאים בה הד לכנסיית הג'זו שברומא, והדמיון אינו מפתיע לאור הרקע הישועי. הסגנון שואב מפיימונטה את עיקרי תכונותיו, אך נשען גם על כללי הבנייה הרומיים. חלונות סרליאניים מעטרים את הכניסה, סמן מנייריסטי של המאה השבע עשרה, ולצדם נגיעות ניאוקלאסיות. בפנים ממתין לכם קמרון חצי עגול באורך 36 מטר וברוחב 14, ועליו סצנות מחייו של יעקב הגדול. הסצנות צוירו במאה התשע עשרה על פי שרטוטיו של ארקול טראשל, צייר ניסי שעיצב גם את קמרונות כנסיית המנזר בסימיז.