Ion Monoran

בכיכר מריה שבטימישוארה ניצב פסל חזה של יון מונורן, משורר ומתנגד משטר שהפך לסמל המרי של 1989. הוא היה דמות מוכרת בחוגים הבוהמייניים של חבל באנאט, קבוצה של סופרים ואמנים שהתנגדה לתעמולה ולמגבלות של המשטר הקומוניסטי. שיריו, אירוניים ומלאי ביקורת כלפי השלטון, כמעט ולא ראו אור לפני נפילת הקומוניזם.

מונורן נולד בשנת 1953 ביישוב צ'אקובה שבמחוז טימיש, ומת בעיר בשנת 1993. בשנת 1971 סולק מהתיכון אחרי שניסה לחצות את הגבול בדרך לא חוקית. את השנים שלאחר מכן העביר כפועל לא מקצועי, והמשיך לכתוב. בשנות השמונים חבר לסופרים טראיאן דורגושאן, ולריו דרומש ודניאל ויגי. החבורה נפגשה במקומות בלתי רשמיים, מחוגי ספרות ועד חדר דוודים במרתף שבו עבד. יחד הם התנגדו לקאנונים התרבותיים הרשמיים של התקופה.

הרגע הגדול שלו הגיע בשישה עשר בדצמבר 1989, כשהפגנה קטנה ובלתי מאורגנת יצאה לרחובות. המשורר עודד את המפגינים לעצור את החשמליות בכיכר, ובמהירות הצטרפו אליהם מאות ואחר כך אלפים. הקהל צעק קריאות לחופש ולצרכים בסיסיים, וההתקוממות בטימישוארה הייתה לנקודת הפתיחה של המהפכה שהפילה את משטרו של ניקולאה צ'אושסקו. העיר העניקה לו אזרחות כבוד לאחר מותו, וקראה על שמו רחוב וחדר קריאה במרכז ההנצחה למהפכה. חלק ניכר משירתו ראה אור רק אחרי מותו, והשירים משמרים את הרוח המרדנית שאפיינה אותו. את הפסל עצמו תמצאו בסמוך לנקודה שבה נעצרו החשמליות, הנקודה שממנה יצאה המהפכה.