Forte Sofia

פורטה סופיה מתנשאת על מורדותיו התחתונים של גבעת סן לאונרדו, מצפון מערב לוורונה. המבצר הוקם בין 1837 ל-1843, בימי השלטון האוסטרי, והוא הדרומי ביותר מבין מבצרי הגבעות שהגנו על העיר. הוא השתלב ברשת ביצורים שנבנתה בעיקר בין 1814 ל-1866, ובה חומות, בסטיונות, מחסנים וברקים. בראש הפרויקט עמד הגנרל פרנץ פון שול, מנהל משרד הביצורים הקיסרי-מלכותי בעיר. תפקידו היה לחסום כל ניסיון לעקוף את מעוז העיר מצפון ולחפות על עורפו של פורטה סן לאונרדו. יחד עם פורטה סן פרוקולו ירה המבצר לאורך דרך הטירול ומורד האדיג'ה, ושדות האש של השניים חפפו. מכאן כוסתה הגדה השמאלית של הנהר, ובפרט עבודות הביצור של סן ג'ורג'ו, הרונדלה והראוולין.

במרכז ניצב מגדל עגול בן שלוש קומות, וסביבו חומת היקף רבת צלעות המנוקבת בחרכי ירי. בקומה השנייה נפרש קזמט טבעתי עם שנים עשר פתחי תותחים, ומעלה נעו התותחים הראשיים על עגלות שהקיפו 360 מעלות. חזית האש הראשית היא סוללת עפר מעוקלת ושבורה, ובה עמדות ארטילריה פתוחות מאחורי שיני אבן מאסיביות. חפיר יבש מפריד בין המתחם לגבעה שלפניו, גבעה שעוצבה בקווים גאומטריים לירי ארטילריה שטוח. שני מעברי מסתור מוליכים אל גלריות רובאים בשני קצות התעלה, וקזמט נוסף מגן על הפינה השמאלית של החזית. הקירות וקיר החפיר החיצוני בנויים מאבני טוף בשיכול רב צלעות, ופני המגדל מסותתים בשורות אחידות. ארבעה עשר תותחים בעלי קדח חלק חמשו את המקום, ובמחסנים הוחזקו שבעים חביות אבק שריפה בנות 112 קילוגרם. חיל המצב מנה כ-150 חיילי רגלים ועשרים וארבעה תותחנים, ובשעת חירום נדחסו בו עד 230 איש.

עם השנים דעכה החשיבות הצבאית, והחיילים עזבו את המקום. המבנה ממשיך לנצב על תלו, והצמחייה טיפסה על קירות האבן. מהקומה העליונה נשקפת ורונה כולה, נהר האדיג'ה והנוף הכפרי שסביב. שבילי הליכה מתפתלים במדרונות אל המתחם ומחברים את הנוף הפתוח אל אבן והיסטוריה. ובפנים תגלו את ההפתעה האדריכלית: גרם מדרגות כפול בצורת שני סלילים משוזרים, שעוד מחבר את שלוש הקומות.