Chapelle expiatoire

ברובע השמיני של פריז, בפינת רחוב פאסקייה, ניצבת קפלת הכפרה על גבעה נמוכה. היא נטועה בקרקע שבה נקברו לואי השישה עשר ומארי אנטואנט לאחר הוצאתם להורג, והיא מוקדשת לזכרם. מתחם סגור הדומה לקלויסטר מקיף אותה, ושני מבנים נפרדים פונים אל חצר פנימית משותפת.

את התוכנית שרטט בשנת 1816 פייר פרנסואה לאונאר פונטן, אדריכל נאו קלאסי בכיר, ועוזרו לואי איפוליט לבא ניהל את הבנייה. המלך לואי השמונה עשר והדוכסית מאנגולם מימנו את המלאכה, שנמשכה עשר שנים עד חנוכת המבנה בשנת 1826 בנוכחות המלך שארל העשירי. דרך פורטיקו דורי בעל גמלון תיכנסו אל חלל מרכזי הנושא כיפה, ליבו של צלב יווני. הסידור המרכזי מזכיר את כנסיות שיא הרנסנס ואת מבני המרטיריום של העולם היווני והרומי. בפנים מוצבים פסלי שיש לבן של המלך והמלכה, פרי ידיהם של פרנסואה ז'וזף בוזיו וז'אן פייר קורטו. תבליט של פרנסואה אנטואן ז'ראר מתאר את חילוץ השרידים המלכותיים והעלאתם מן הקבר. הסגנון חמור ומאופק, הפיסול בו מועט, ושאטובריאן תיאר את הקפלה כאחד המבנים החשובים בפריז.

על הכניסה מנציחה כתובת את העברת השרידים אל הקבר המלכותי שבסן דני. בשנת 1862 פונו הברושים שסבבו את המתחם, והוקם הפארק הציבורי כיכר לואי השישה עשר. בימי הקומונה הפריזאית של 1871 נשמעה דרישה להרוס אותה, אך היא שרדה, ואף התאוששה מנזקי סערה שפגעה בה בשנת 2009. ובקריפטה מתחת לכיפה מציין מזבח שיש שחור ולבן, עד היום, את נקודת הקבורה המקורית.