Casa Milà

בברצלונה ניצב קאסה מילא, בניין דירות שתכנן אנטוני גאודי בין השנים 1906 ל־1912, בניין המגורים הפרטי האחרון שלו. פרה מילא ורעייתו רוסר סגימון הזמינו את הבנייה והשכירו את הדירות סביב מגוריהם. הקומה הראשית שלהם לבדה משתרעת על למעלה מאלף ושלוש מאות מטרים רבועים. החזית הגלית מאבן והמרפסות המתפתלות מברזל חושל, שעיצב ז'וזפ מריה ז'וז'ול, נראו בשעתו פרועים מדי לטעמם של רבים בעיר. מי שהתנגדו למראה כינו את הבניין לה פדררה, מחצבת האבן, והכינוי דבק בו. מאז הפך המבנה לדוגמה מובהקת של המודרניזם הקטלאני.

מאחורי האבן מסתתר החידוש ההנדסי: קורות ברזל מעוגלות מחברות את החזית אל שלד כל קומה. החזית נושאת את עצמה, החלונות גדולים, ואת הקירות הפנימיים אפשר להזיז או להסיר. שתי חצרות גדולות מזרימות אור אל תשע הקומות, ועמודי ברזל יצוק נושאים את רצפת החצר. גאודי קבע שהמעליות יעצרו רק בכל קומה שנייה, מתוך כוונה לעודד את הדיירים להיפגש. הדירות מצוידות בתקרות טיח מעוטרות תבליטים, בדלתות ובחלונות עץ תוצרת יד ובאריחים הידראוליים. קטע מהרוזריוס על הכרכוב ופסלים של מריה ושני ארכנגלים לא הושלמו מעולם, בשל תקנות הבנייה והרוח האנטי־דתית אחרי השבוע הטראגי.

אחרי מותו של פרה מילא בשנת 1940 מכרה רוסר סגימון את הנכס, והבניין חולק לדירות נוספות ואירח אולם בינגו, אקדמיה ומשרדים. בתחילת שנות השמונים הוא היה שחוק: הצבעים המקוריים אבדו והחזית נצבעה חום. בשנת 1969 הוכרז מונומנט היסטורי ואמנותי, ובשנת 1984 צורף לרשימת המורשת העולמית של אונסקו, במסגרת קבוצת יצירות של גאודי. השיקום שלאחר מכן ניקה את האבן והשיב לה את הגוונים המקוריים. קרן קטלוניה לה פדררה מקיימת בבניין סיורים ותערוכות, והכניסה אליו נגישה לכיסאות גלגלים. ואם תרימו את העין אל הגג, תמצאו שם את הארובות המפוסלות. כל אחת עשויה לבנים מצופות סיד, שיש כתוש או זכוכית, וממלאת תפקיד מבני משלה ובה בעת משמשת פסל דקורטיבי.