Forte Porta Nuova

פורטה פורטה נואובה היה מבצר אוסטרי בשולי ורונה שבצפון איטליה, אחד ממבצרי השדה המבוצר הראשון שנפרש במישור סביב העיר בין 1848 ו־1856. את המבצר, שנודע בתחילה בשם ורק קלאם, הקימו בשנים 1848 עד 1850, וב־1859 הוסיפו לו חומת קרנו הנפרדת ושלוש קפונירות. הוא ניצב כאלף ומאה מטרים משער פורטה נואובה, בראש שדרה ארוכה ועטורת עצים, בנקודת המפגש של הדרכים הבאות ממנטובה ומלניאגו. את שמו קיבל על שם הרוזן אדוארד קלאם־גאלאס, מפקד חטיבה ששירת תחת יוזף רדצקי במערכה של השנים 1848 ו־1849.

התוכנית הייתה מצולעת: חצי מתומן מוארך ובלתי סימטרי, ובליבו מגדל מרכזי, מקטע של מגדל גלילי, שגגו המכוסה בעפר שימש משטח תותחים. תותחים נוספים עמדו בקזמטות שבקומת הקרקע, ושתי חומות מתכנסות שנוספו בהמשך סגרו חצר מוגנת אל מצודתו האחורית, הגדולה ובעלת תוכנית בצורת צלב. את העבודות ניהל קונרד פטראש, שעמד אז בראש המשרד הקיסרי המלכותי לביצורים בוורונה. ארבעה־עשר תותחים היו בחימושו, ובשעת מלחמה איישו אותו כשבעים חיילים. יחד עם מבצר פאליו ומגדל טומבטה יצר את הציר המזרחי של קו הביצורים לאורך נהר האדיג'ה. בתחתית החפיר היבש הגן חומת קרנו, ושלוש הקפונירות שבה פנו אש אגפית אל בסיס הסוללות. באותה חצר ניצב באר לאספקת המים, ולכל אחד משני שערי הכניסה היה גשר מתרומם. גם אחרי הקמת השדה המבוצר השני ב־1861 המשיך המבצר לשרת, ופיקח על השטח הרחב שמאחורי המבצרים דוסובואונו, אצאנו וטומבה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה נהרס המבצר כליל, וממבנהו לא נותר אף אבן. מי שהולך היום בשדרה היוצאת משער פורטה נואובה אל המישור, עובר במקום שממנו כיוונו תותחיו אש אל צירי הגישה אל העיר. המבצר ממשיך להעיד על ורונה כמרכז צבאי אסטרטגי של המאה ה־19 ועל הנדסה אוסטרית שתוכננה לעמוד בפני הארטילריה המודרנית של זמנה.