Lochheim

לוכהיים הוא כפר נטוש מימי הביניים, "ויסטונג" בגרמנית, בקצה הצפון-מערבי של זנדהאוזן, לא רחוק מהיידלברג. המקום שוכן על רכס חולי ושטוח בשפתו הדרומית של מניפת הסחף של נהר הנקר, בחלק הצפוני של מישור הריין העליון. מצפון לו עוברים נחלי הליימבאך והלנדגראבן, ומדרום משתרעים שדות דיונות נרחבים. הדיונות האלה שייכות ליער פפלגה שנאו, שכולל גם את שמורת הטבע "הדיונה של זנדהאוזן, פפלגה שנאו-גלגנבוקל".

האזכור הכתוב הראשון הוודאי נרשם בשנת 1131, וייתכן שחנוכת כנסייה שנזכרת כבר בשנת 1061 מתייחסת אליו. ממצאי קרמיקה מעידים שאנשים חיו כאן כבר במאה השביעית. בין השנים 1196 ל-1198 רכש מנזר שנאו הציסטרציאני את המקום והפך אותו לגרנגיה, כלומר לחווה חקלאית של הנזירים. בשנת 1208 נהרסה הכנסייה המקומית, ובכך נשלמה הפיכת היישוב לאדמה חקלאית. מנהלי האחוזה של המנזר נזכרים עד שנת 1245, והשימוש החקלאי בקרקע מתועד עד המאה החמש עשרה. הנזירים ביצעו את אותה תהפוכה בכפרים נוספים באזור, והעבירו את תושביהם פעמים רבות ליישובים שכנים. הקרקע החולית והקרבה למים התאימו הן להתיישבות והן לחקלאות. יש גם עדויות לעיבוד כסף באזור בימי הביניים הקדומים והמרכזיים, מעפרות שהובאו מויסלוך ועובדו כאן.

אתר הכפר עצמו התגלה מחדש רק בשנת 1993. אחרי הגילוי מצאו תלמידי הגימנסיה של זנדהאוזן, בהדרכת מנפרד לשר, קרמיקה מהמאה השביעית ועד החמש עשרה בסקרי השטח שלהם. תצלומי אוויר משלימים את התמונה: שרידי חלקות בתים, כנסיית אולם קטנה וטירת שפלה המוקפת בכמה חפירים מלאי מים. היישוב נעלם מן הנוף, אבל "לוכהיימר שטראסה" עדיין מופיע על שלטי רחוב הן בזנדהאוזן והן בקירכהיים, רובע של היידלברג.