Manastiri i 40 Shenjtorëve

מעל העיר סרנדה שלחוף הים היוני באלבניה משתרע מנסטירי אי 40 שנייטוראווה, מנזר אורתודוקסי חרב. הוא נבנה במאה השישית לספירה, כנראה בימי הקיסר הביזנטי יוסטיניאן. בימי הביניים עבר שם המנזר אל היישוב שלמרגלותיו, וכך קיבלה סרנדה את שמה. במשך אלף שנה לפחות נחשב המקום לאחד מאתרי העלייה לרגל החשובים ביותר באזור כולו.

המתחם כלל בזיליקה שהייתה הגדולה מסוגה בסביבתה, ולצידה אכסניות לצליינים, מעיינות מים קדושים וקריפטות. הבזיליקה עצמה הייתה מלבנית, עם אפסיס אחד, שני מגדלים קטנים בחוץ ושישה תאים שכוסו כנראה בכיפות או בחצאי כיפות. מתחת לכנסייה הוקמו ארבעים קפלות קטנות, אחת לכל מרטיר מסבסטה. המרטירים היו חיילים נוצרים מן המאה הרביעית, שהוצאו להורג בסבסטה שבארמניה של ימינו אחרי שסירבו להקריב קורבנות לאלילים. המסורת מספרת שנאלצו לעמוד עירומים על אגם קפוא, ורובם נספו מן הקור. לפי האמונה שכנו במנזר שרידי הקדושים, והפולחן סביבם התפשט בכל הים התיכון המזרחי ומשך צליינים מרחוק. העלייה לרגל נמשכה עד המאות הארבע עשרה והחמש עשרה, ואז הסב כיבוש העות'מאנים נזקים כבדים.

בשנת 1944, בימי מלחמת העולם השנייה, הופצץ האתר בחשד שהסתיר חיל מצב גרמני. השלטון הקומוניסטי הרס אחר כך חלקים נוספים, הפך את המקום לבסיס צבאי והשלים את חורבנו. בהמשך, בשנת 1970, קיבל האתר מעמד של מונומנט תרבותי. היום תמצאו בין החורבות רק קטעי קירות צדדיים של הכנסייה. חפירות בשנים 2002 עד 2013 חשפו ממצאי פיסול, מתכת, עצמות, זכוכית, מטבעות וקרמיקה. מן המאות החמישית והשישית תוארכו כתובות יווניות שהורכבו מרעפים שבורים ושברי חרסים. בתא אחד עוד ניכרים סימני ציור מן העת העתיקה: שתי דמויות עטורות הילה האוחזות ספרים פתוחים. גם בימינו מביאים נוצרים יוונים אורתודוקסים מקומיים פרחים אל הקירות הנותרים.