Újpesti lóvasút végállomás

באויפשט שבהונגריה, על קו התפר הישן בין העיר לפרבריה, ניצב בניין אויפשטי לוואשוט וגאלומאש. הבניין הזה הוא תחנת הקצה של הרכבת הרתומה לסוסים, הקו המחבר את מרכז העיר עם הפרברים. החזית שלו מפוסלת בסגנון רומנטי: קשתות, עמודים ורוזטות תבליטיות בקצב משחקי.

לפני המסילות הראשונות עומד במקום פונדק דרכים פשוט, הנקרא הוטר וירטשאוס. מפות מסמנות אותו כבר משנות השבעים של המאה השמונה עשרה. מאוחר יותר הופך המקום לבית ציד של משפחת קארוי, הצופה בסכסוכי הגבול ובתמורות הנוף סביבו. באמצע המאה התשע עשרה מעלה הרוזן שאנדור קארוי את רעיון הקו, כשהפרברים צומחים ומתקרבים אל העיר. בסוף שנות השישים מנחה הבנאי יאנוש וגנר את התוכניות ואת הבנייה. באוגוסט 1866 עוצר כאן הקו הראשון, בין דגלים צבעוניים, מוזיקה וקהל חוגג. החגיגה ניכרת בכל הדרך, ממרכז העיר ועד לקצה הזה.

המבנה מחליף תפקידים עם השנים ומשמש גם כמסעדה. המסכות על החזית המערבית הן הפרט שנצמד לזיכרון: פני נשים לצד פני פאונים, קפואות באמצע צחוק או מנגינה. מול החלונות המקושטים קל להעלות בדמיון את שורת הכרכרות, את מהומת הפרסות ואת התקווה לעידן חדש. אילו סיפורים מלחשות המסכות האלה לעובר ושב ברחוב של היום?