Ponte Scaligero

פונטה סקאליג'רו הוא גשר מבוצר מימי הביניים, החוצה את נהר האדיג'ה בוורונה שבאיטליה. את הגשר הקים, כנראה בין השנים 1354 ל-1356, קאנגרנדה השני דלה סקאלה, שליט ורונה. הסיבה הייתה מעשית: השליט ביקש נתיב מילוט בטוח מטירת קאסטלווקיו, למקרה שתושבי העיר ימרדו נגדו. הוא מתחבר ישירות אל הטירה, ובמקור אפשר היה להיכנס אליו רק מחצרה הפנימית. המבנה השלים את מערך ההגנה של קאסטלווקיו, והוא נחשב דוגמה בולטת להנדסה הצבאית של תקופתו.

לבנים אדומות מרכיבות את החלקים העליונים, כמקובל בימי הסקאליג'רים בוורונה, ושיש לבן את התחתונים. לגשר שלוש קשתות, ההולכות ומתקצרות ככל שמתרחקים מהטירה. הגדולה שבהן פורשת על כמעט 50 מטר, ובעת הבנייה היה זה מפתח הגשר הגדול בעולם. שתי האחרות מגיעות לכ-29 ולכ-24 מטרים, ואורך המעבר כולו הוא כ-120 מטר. שני עמודי תמיכה עצומים נושאים את המבנה, אחד במידות 12 על 19 מטרים והשני 6 על 17 מטרים. בשני קצותיו מגדלים מחומשים, ולאורכו משתרעות שינות גיבליניות בצורת זנב סנונית. אם תביטו מקרוב, כשגובה המים יורד, תגלו אבנים רומיות ששולבו בקירות: כותרות קורינתיות ואף מצבת קבורה סמוך לכניסה שמול הארסנל האוסטרי הישן. הגשר עמד כמעט שלם מאות שנים, עד שבסוף המאה ה-18 הרסו חיילים צרפתיים את המגדל שבגדה השמאלית. הגשר עצמו שמר תחת השלטון האוסטרי על תפקידו הצבאי, ורק אחרי 1870 נפתח לאזרחים, באמצעות קשת חדשה ליד מגדל השעון. ב-24 באפריל 1945 פוצצו חיילים גרמניים בנסיגתם את הגשר כולו, ואיתו גם את פונטה פייטרה. בין השנים 1949 ל-1951 הקים אותו מחדש האדריכל ליברו צ'קיני, מהלבנים והאבנים המקוריות שנמשו מקרקעית הנהר. רק את המגדל שבגדה השמאלית השאירו אז הרוס.

על הגשר עוברים רגלית, והוא נגיש גם לכיסאות גלגלים, ובקצהו נפתח מתחם קאסטלווקיו, הטירה ובה המוזיאון. גם סיפורים נקשרו במקום: אחד מספר שקאנגרנדה העניק לאדריכל גוליילמו בווילאקווה חרב שהשתייכה למרטין הקדוש. לפי הסיפור השני, הגיע האדריכל לחנוכת הגשר רכוב על סוס, מוכן להימלט אם המבנה יתמוטט.