Porta di Campofiore

על גדתו השמאלית של נהר האדיג'ה ניצב הפורטה די קמפופיורה, שער בחומות המגיסטרליות של ורונה. בשנת 1865 הוא שובץ בין בסטיון קמפו מרצו לבסטיון דלה מדלנה, שני ביצורים ונציאניים מן המאה השש־עשרה. הסקאליג'רים בנו את החומות האלה, ונציה חיזקה אותן נגד אבק השריפה, והאוסטרים השלימו אותן במאה התשע־עשרה.

השער הוקם בימי השלטון האוסטרי, וסיבתו הייתה מעשית: רכבות תבואה נדרשו להגיע מתחנת פורטה וסקובו אל הפרוביאנדה, מחסן האספקה הצבאי בסנטה מרטה. הרכבות חצו גשר ואת החפיר, והגיעו אל אזור הפריקה בין שני סילוסים. המתכנן היה אנטון נארדי ריינר, שהשתתף גם בהקמת התחנה. בצד הפונה אל השדה תזהה גושי טוף גסים ולבנים, ובמרכזו קשת רחבה שמעלה רצועה אופקית. משני צדי הפתח נתלים מגינים בסרטים, ונשר דו־ראשי העטר בעבר את ראש המבנה, והוסר מאז. המוטיבים הקלאסיציסטיים מזכירים את סגנונו של מיקלה סנמיקלי, מי שהטביע את חותמו על ביצורי ורונה.

שכנו של השער, בסטיון קמפו מרצו, נבנה בשנת 1565 בתכנון המהנדס הוורונזי פרנצ'סקו מלקרדה, על חומה סקליג'רית מהמאה השלוש־עשרה המצוידת במגדלים. תוכניתו מחומשת ואסימטרית, ובשפתו בולט תוסף עגול הקרוי אורקיונה, המגן על המגינים מפני תותחי האויב. האוסטרים הוסיפו אורקיונה נוסף ושער יציאה חשאי, שנחסם מאוחר יותר. להגנת הכניסות שימש חפיר משונן המכונה פוסו דיאמנטה, שקלט את שברי הפגזים ושמר את הדרך פנויה. בחצר הבסטיון עמד מחסן אבק שריפה גדול, שנהרס מאז. מהשער יוצא שביל להולכי רגל ולרוכבי אופניים, העובר דרך החפיר הישן ומחבר את האזור אל שאר חלקי העיר.