watertoren Utrecht Lauwerhof

בלאורהוף, במרכז אוטרכט, ניצב מגדל המים הראשון של העיר, מבנה בן שלושים ותשע מטרים מסוף המאה התשע עשרה. התוכנית בסגנון הנאו־רנסנס נחתמה בידי לוקאס כריסטיאן דומונט, אדריכל חברת המים המקומית. הבנייה החלה בשנת 1895, בחצר האחורית של מנהל החברה עצמו. הקבלן דסינג הגיע מהעיר חאודה, והפרויקט עלה 46,800 גילדן.

לפני שנבנה, שאבו תושבי העיר מי שתייה מבארות ומהתעלות, והתעלות שימשו באותן שנים גם לשפכים. מגפות הכולרה החוזרות, ולצדן עבודתו של הרופא האנגלי ג'ון סנואו, עוררו את מהפכת התברואה שהגיעה גם אל העיר הזאת. אוטרכט הקימה בשנת 1855 את ועדת הבריאות הראשונה בהולנד, ורק בשנת 1883 קיבלה רשת צינורות של ממש. המים זרמו מסוסטדוינן, כחמישה עשר קילומטרים משם, בהסתמך על הפרש גבהים של חמישים מטרים ועל תחנת שאיבה קיטורית. ככל שהתרחבה הרשת נעשה קשה יותר לשמור על לחץ אחיד, וכאן נכנס המגדל לתמונה. המאגר שבגובה שלושים מטרים הכיל אלף וחמש מאות מטרים מעוקבים, הגדול מסוגו בהולנד. את המאגר, מסוג אינצה, בנתה החברה הגרמנית אף. א. נוימן. שנתיים בלבד אחרי סיומו קם בעיר מגדל שני, ובעשורים הבאים נוספו אחרים באוטרכט ובסביבתה, חלקם בסגנון קרוב לשלו.

המגדל עמד בתפקידו עד שנת 1983, והמאגר המשיך לשמש גיבוי עוד עד שנת 2010. במשך יותר מעשרים וחמש שנים פעל בתוכו מוזיאון המים, שהקדיש את תצוגותיו להיסטוריה, להווה ולעתיד של מי השתייה בהולנד. כשחברת ויטנס הפסיקה את המימון בסוף שנת 2010, נסגר המוזיאון והאוסף עבר למוזיאון המים הלאומי בארנהם. אחרי מכירתו עבר המגדל הסבה לשלוש דירות סטודיו, בשימור רבים מהפרטים המקוריים. המבנה, רשום כאתר מורשת לאומי, רייקסמונומנט, ממשיך לשרת: קומת הקרקע מארחת מפגשים והדרכות.