Wasserkunst

בגני הרנהאוזן שבהנובר פועלת הוואסרקונסט, מערכת מים היסטורית שתוכננה לספק את הלחץ ואת נפח המים למזרקה הגדולה שבגן הגדול. שורשיה נטועים במאה השבע עשרה: בשנת 1636 הכריז הדוכס גאורג מבראונשווייג-לינבורג על הנובר כמעונו. את הגן הבארוקי הוביל אז האדריכל ומהנדס המים ג'ירולאמו סרטוריו, אבל אספקת המים אליו התגלתה כבעיה קשה בהרבה.

מאגרי מים שהוזנו בצינורות עץ ועופרת לא ייצרו את הלחץ הנדרש. בשנת 1690 העלה האדריכל יוהאן פרידריך דה מינטר תוכנית חדשה: גלגל שאיבה על נהר הליינה, ולצדו מנגנונים רתומים לסוסים. גוטפריד וילהלם לייבניץ הציע להטות תעלה מהליינה ולבנות סכר עם גלגל מים, וזה הפתרון שסוף סוף עבד. הסכר הושלם בשנת 1718, ועד 1720 הגיע סילון המים לגובה של 35 מטר. בשנים 1863 עד 1865 הוחלפה הבנייה המקורית במכונות ברזל של מפעל אגסטורף, עם גלגלי מים גדולים ומשאבות. גובה הסילון קפץ תחילה אל 67 מטר, ומשאבה חשמלית דחפה אותו אחר כך עד 82 מטר.

שיפוץ יסודי החזיר את המשאבות ההיסטוריות לפעולה, והמערכת מזרימה שוב מים אל החפיר המקיף את הגנים. כל האתר נגיש לכיסאות גלגלים, והביקור בו משתלב בסיור בגני הרנהאוזן. ומעל הכול מתנשאת המזרקה הגדולה, שמגיעה בשיאה לגובה של 82 מטר.