Πλατεία Ελευθερίας

Πλατεία Ελευθερίας משתרעת כרחבה טרפזית רחבה, המשתרעת על כ־5,087 מטרים רבועים ליד קו החוף הישן. כיום פועלים כאן חניון פתוח ומסוף אוטובוסים, ומסביב ניצבים בנקים, חברות ביטוח ובנייני משרדים. המרחב הזה שימש בעבר שער עירוני חשוב מן הרציף ומוקד למסחר, למפגשים ולחיי החברה.

חומות העיר ומגדל ביזנטי חצו את המקום, ובתקופה העות׳מאנית נקרא המגדל טופנה. בסוף המאה התשע עשרה הפכו דרכי החוף את האתר לכיכר אירופית, עם מלונות מפוארים, בתי קפה ותחנת הקצה של החשמלית. בשנת 1908 הכריזו כאן מנהיגי הטורקים הצעירים על שינוי פוליטי, ומכאן הגיע השם כיכר החירות. השריפה הגדולה של 1917 הרסה את רוב המבנים סביב הכיכר, ורק בניין שטיין שרד. בשנת 1942 רוכזו כאן אלפי גברים יהודים, הושפלו ונרשמו לעבודות כפייה, לפני גירוש הקהילה והשמדתה ברובה.

בפינת הרחבה ניצבת מנורת אש, אנדרטה שיצר ננדור גליד בשנת 1997 והוצבה כאן בשנת 2006. בשנת 1963 הוכרז השטח כמרחב ציבורי, אך בהמשך הפך לחניון שהכניס הכנסות קבועות לעירייה. תחרות תכנון משנת 2013 ביקשה להחזיר לכאן כיכר פתוחה ופארק, וכיום האספלט מחבר בין זיכרון, אדריכלות שנעלמה וחיים עירוניים.