Imperial

מלון האימפריאל היוקרתי, בדרגת חמישה כוכבים, ניצב בלב וינה שבאוסטריה בתוך ארמון עירוני משנת 1863. ארנולד צנטי תכנן את המבנה, והיינריך אדם עמד בראש הבנייה. הדוכס פיליפ מווירטמברג ואשתו מריה תרזה, ארכידוכסית אוסטריה, נכנסו אליו סביב 1866 ומכרו אותו כעבור חמש שנים. לקראת התערוכה העולמית של 1873 הפך הארמון למלון. החזית בסגנון הניאו־רנסנס האיטלקי נושאת בראשה מעקה אבן, וחיות הרלדיות מסמלות את בית וירטמברג. הכניסה המקורית הייתה רחבה דייה לכרכרה רתומה לשני סוסים, וארבעה פסלים סמליים מעטרים את הפתח הראשי.

החללים הפנימיים מלאים בשיש מקושט, פסלים מגולפים ביד ונברשות קריסטל ענקיות ברוח האלגנציה הווינאית של המאה ה־19. המדרגות המלכותיות בלובי מובילות אל הסוויטות והחדרים תחת תקרות סטוקו גבוהות. חלק מהחדרים כולל מרפסת פרטית, וממנה נשקף קו הרקיע של העיר העתיקה. אדולף היטלר עבד בו כפועל יום בצעירותו הענייה, ואחרי האנשלוס של 1938 שב אליו כאורח כבוד עם סוויטה קבועה. שמואל שאלינגר, שהיה אז שותף בבעלות, אולץ למכור את חלקו ב־1938 בשל הרדיפה הנאצית, ומת מאוחר יותר במחנה הריכוז טרזיינשטט. ב־1998 חגג במלון שמעון ויזנטאל, ניצול מחנות ההשמדה, את יום הולדתו התשעים בסעודה כשרה. הוא התלוצץ שהנברשות רועדות, כי הנאצים נעלמו והניצולים עדיין שרים ורוקדים.

בשנות השמונים עבר המלון לבעלות חברת CIGA האיטלקית, אחרי שהנסיך קרים אגה חאן רכש אותה והחל להרחיב את פעילותה מעבר לאיטליה. ב־1994 קנתה סטארווד את CIGA וצירפה את המלון אל The Luxury Collection, רשת של מלונות היסטוריים. שתי קומות הוספו למבנה כבר ב־1928, אך מרבית הארכיטקטורה המקורית נותרה במקומה. המלכה אליזבת השנייה וצ'ארלי צ'פלין לנו בו, וכך גם הקיסר והקיסרית של יפן בביקורם בשנת 2002. המקום נגיש גם למבקרים בכיסאות גלגלים. מסורת מתוקה נשארת מהפתיחה של 1873: עוגת האימפריאל טורטה ממרציפן ושוקולד, שלפי האגדה יצר טבח מתלמד לכבוד הקיסר פרנץ יוזף. אותה אורזים כעוגה שלמה או בחתיכות, בקופסת עץ אורן פשוטה או בקופסת קרטון למשלוח.