Casa di Romeo

בסמטה צרה ומוסתרת בחלק העתיק ביותר של ורונה, ממש מאחורי קברי משפחת סקאלה, ניצב בית רומיאו. הבניין מתוארך למאות השלוש עשרה והארבע עשרה ונמנה עם העתיקים בעיר. אין בו קישוטים ואין פרסקאות: זהו ארמון לבנים כבד, עם מגדל איתן וחומות גבוהות, הנראה יותר כמצודה קטנה. החזית גותית, ובלבו חצר סגורה שתוכננה, כפי שנהגו בתי התקופה, גם לפרטיות וגם להגנה.

אם תביט למעלה, תראה שינונים בצורת V, המזכירים זנב סנונית. זהו סימן ההיכר של הגיבלינים, תומכי הקיסר באיטליה של ימי הביניים. משפחת מונטקי, שגרה בו עד ראשית המאה הארבע עשרה, השתייכה למחנה זה, ולכן נבנה הבית כה מבוצר. היא נחשבת להשראה ההיסטורית של המונטגיו במחזה של שייקספיר. במאה השלוש עשרה הייתה ורונה שקועה במאבקים אלימים בין הגואלפים, תומכי האפיפיור, לבין הגיבלינים. כשצד אחד עלה לשלטון, השני גורש ורכושו הוחרם. המשפחה תמכה במנהיג הגיבליני אצלינו דה רומנו, ומותו בשנת 1259 שינה את המפה הפוליטית. בני סקאלה עלו לשלטון, ובשנת 1325 ניסו המונטקי ומשפחות נוספות להפילם. הקשר התגלה, והמורדים הוגלו מוורונה, ורכושם הוחרם. הארמון עבר למשפחת נוג'רולה, בעלת ברית של שליטי העיר. אף שהבניין השתייך למעשה לקניולו נוג'רולה, הזיקה למונטקי ולאגדה שלא דעכה הפכה אותו לביתו של רומיאו. גם דנטה הזכיר אותם, יחד עם הקפולטי, בקומדיה האלוהית, כשדיבר על האסונות שהמיטו מאבקי הכוחות באיטליה.

המבנה נמצא בבעלות פרטית, ולכן אין כניסה אליו. בקומת הקרקע פועלת מסבאה ורונית טיפוסית, שבה מקומיים אוכלים מאכלים מסורתיים. על החזית חקוקה כתובת הנושאת ציטוט מתוך המחזה עצמו. בית יוליה שוכן בקרבת מקום, והשניים נכללים במסלולי הסיור השייקספיריים. כשהסמטה החשוכה מסגרת אותך וקירות הלבנים האדירים מתרוממים משני צדדיה, אתה עומד בתוך העולם שנתן השראה לאחד מסיפורי האהבה המפורסמים בכל הזמנים.