Église Saint-Pierre du Gros Caillou

Église Saint-Pierre du Gros Caillou היא כנסייה קתולית בפריז, שהושלמה בשנת 1833 ומייצגת אדריכלות נאו־קלאסית. הכנסייה קיבלה את שמה מסלע גדול שסימן גבול היסטורי. הסלע סימן את הגבול בין קהילות המנזרים Saint-Germain-des-Prés ו־Sainte-Geneviève. ההיסטוריה של הכנסייה התחילה בסוף המאה השבע־עשרה, כאשר אוכלוסיית הרובע השביעי גדלה במהירות. כנסיית Saint-Sulpice המרכזית לא יכלה להכיל את התושבים הרבים. הצעה להקמת כנסייה חדשה עלתה בשנת 1652, אך הבנייה החלה רק בשנת 1733. המהפכה הצרפתית עצרה את השלמת המבנה והובילה להריסתו. בשנת 1822 החלה באותו מקום בניית כנסייה חדשה, שתכנן האדריכל Étienne-Hippolyte Godde. החזית מציגה פריסטיל של עמודים דוריים ועיטור מאופק. בתוך הכנסייה תומכים עמודים דוריים בקשתות מעוגלות, ותקרה מקומרת מעוטרת בוורדים מפוסלים. קפלת הבתולה, שנבנתה בשנת 1971, מציגה זוויות ישרות וחלונות זכוכית צבעוניים. בכנסייה תלוי ציור של פרנציסקוס הקדוש בתפילה, מעשה ידי Jean Batiste Marie Pierre. הכנסייה מכילה גם את שרידיו של Jean-Sylvain Bailly, ראש העיר הראשון של פריז בשנת 1789.