She Lies

מול בית האופרה של אוסלו, במים הפתוחים של הפיורד, צף פסל שגובהו 12 מטר. שי לייז, פרי ידיה של האמנית מוניקה בונצ'יני, בנוי מקורות פלדת אל־חלד ומלוחות זכוכית. אורכו 17 מטר ורוחבו 16 מטר, והוא נח על פלטפורמת בטון העוגנת אל קרקעית הנמל. העיגון משאיר אותו צף ומאפשר לו לנוע עם המים. מרחוק הוא נראה כמו קרחון שסטה מדרכו והגיע עד לב העיר.

בונצ'יני, שנולדה בוונציה ויוצרת בברלין, יצרה אותו כפרשנות תלת־ממדית לציור "ים הקרח" של קזפר דוד פרידריך. הציור מראשית המאה ה־19 מראה ערימת לוחות קרח שבורים ומסמל את כוח הטבע בצפון. היא זכתה בשנת 2007 בתחרות בינלאומית שארגן ארגון האמנות הציבורית הנורווגי, והעבודה הוצבה כיצירת קבע בשנת 2010. ההזמנה נשענת על מסורת שלפיה מבנים ציבוריים חדשים בנורווגיה מחויבים לכלול אמנות, והיעד היה קו המים של ביורוויקה. הרעיון המנחה: קרחון שאולי ההתחממות הגלובלית סחפה אל הפיורד, המנהל דיאלוג בין הטבע לתרבות הבנויה.

המקום הטוב ביותר לצפות בו הוא גג בית האופרה, משם רואים כיצד הוא יושב במים ומשתלב בסביבתו. עם הגאות והרוח הוא מסתובב לאט סביב צירו, ולכן כל ביקור מציג אותו בזווית שונה. הזכוכית המראתית והשקופה למחצה קולטת את האור: לפעמים הוא כמעט זוהר, ולפעמים אפשר להביט דרכו. אם תחזור אל הרציף מחר, הוא כבר לא יעמוד בזווית שהכרת.