Chapelle Victoria

בגראס שבריביירה הצרפתית תפגשו את קפלת ויקטוריה, כנסייה פרוטסטנטית מימי הבל אפוק שנבנתה עבור הקהילה האנגליקנית הבריטית. הסגנון האנגלו־נורמני ניכר בקורות העץ החשופות שבקירות, וצריח פעמונים מחודד מכתיר את הגג. בפנים יוצרות הקורות תקרה מקומרת, המזכירה גוף של ספינה הפוכה.

את הרעיון הגו בריטים מקומיים: ב־1890 ייסדו ג'ון לורד בואז וגיסו צ'ארלס אדוארד בוקר חברה שקנתה קרקע להקמת הקפלה. האדריכל ג'ורג' אשדון אודסלי מליברפול תכנן את המבנה, והבנייה הסתיימה בדיוק לפני בואה של המלכה ויקטוריה באביב 1891. היא שהתה בעיר כחודש, פקדה בקפלה, שנקראה אז כנסיית סנט ג'ון, את תפילת שישי הטוב ואת כל תפילות הראשון. כאות הוקרה על השהות תרמה המלכה ויטראז' שיצר בית המלאכה הלונדוני היטון, באטלר וביין. בחלון מופיע ג'ורג' הקדוש, פטרון אנגליה, בין שתי דמויות בשם יוחנן, המטביל וכותב הבשורה. בתוכו שזורים המונוגרמה המלכותית, מוטו מסדר הבירית וסמלי אנגליה, ויילס וסקוטלנד. מולו מוצב חלון זיכרון לג'ון לורד בואז, שנפטר באותה שנה. בו ניצב ישו בין הנביאים הושע ומלאכי, והכתובות מזכירות תחייה ותקווה. הברונית אליס דה רוטשילד העניקה חלון נוסף, ובו חמש נשים תחת יונה הנושאת ענף זית. שלוש המרכזיות מגלמות תקווה, אהבה ואמת, ושתי האחרות הן הדמויות המקראיות מרים ורות. עם השנים קיבלה הקפלה את שמה הנוכחי, לזכר הביקור. אחרי חוק הפרדת הדת מהמדינה משנת 1907 עבר המקום לידי חברה בריטית אוונגלית. בעקבות מלחמת העולם השנייה הלכו ורבו התפילות בצרפתית, ובשנת 1970 העבירה האגודה האנגליקנית את הקפלה לכנסייה הרפורמית של צרפת.

שיפוצים בשנים 1997 ו־2005, בתמיכת גופים מקומיים ובמימון ציבורי, שימרו את הבניין. צרפת הכריזה על הקפלה כמונומנט היסטורי בינואר 2021. האקוסטיקה הידועה של האולם מביאה אליו קונצרטים, ולצדם גם תערוכות ואירועי תרבות. עמותת הידידים של הקפלה ממשיכה לארגן פעילויות ולגייס כספים לתחזוקה השוטפת. רות, אחת מחמש הנשים בחלון הרוטשילדי, נושאת בזכוכית את תווי פניה של מרי סנדס, ידידתה הקרובה של הברונית.