Villa Bernini Buri

וילה ברניני בורי היא וילה ונציאנית בוורונה שבאיטליה. המתחם כולל בניין ראשי, קפלה, אורוות, מבני משק וברקסה, שהיא אסם רחב הנשען על אכסדרת עמודים. סביב המתחם משתרעים כשלוש מאות הקטאר של אדמות חקלאיות. ובתוכן פארק אנגלי בן עשרים וחמש הקטאר, עשיר בעצים אקזוטיים ומגיע עד גדות נהר האדיג'ה.

את הבניין הראשי בנה בראשית המאה השבע עשרה ג'אן אנטוניו ספולבריני, לפי תוכניות דומניקו ברוניולי, אחיינו של האדריכל סנמיקלי. משפחת בורי, שקיבלה מהוונציאנים את תואר הרוזן, מתועדת באזור כבר מסוף המאה הארבע עשרה. האזכור המתועד הראשון של הווילה כרכוש המשפחה הוא מדצמבר 1738. אז שהו בה בהסגר דוכס לורן ומריה תרזה מאוסטריה, בימי מגפת דבר. בשנת 1776 נישא ג'ירולמו בורי לאיזוטה ספולבריני, ובנם ג'ובאני דנזה הפך את הפארק לגן אנגלי שזכה לשבחי איפוליטו פינדמונטה. בתוך הבית הצטברו ספרייה גדולה ויצירות מאת קרוטו, ליברלה וציירים פלמיים, לצד חרסינה ובדולח מהמזרח הרחוק. בסוף המאה התשע עשרה עבר הנכס בנישואין לידי משפחת ברניני. הווילה שימשה מקום כינוס לאצולה במאה השמונה עשרה, מרכז תרבות במאה התשע עשרה ומשק חקלאי במאה העשרים.

אחרי מלחמת העולם השנייה נבזז הבית, ומהספרייה ומהאוספים נותר מעט, אם כי המזבח של קרוטו נמסר לעיר ורונה. בראשית שנות החמישים עבר אליה קולג' הצופים של מריו מאצה, מייסד הצופים הקתוליים באיטליה, ובו התגוררו כשמונים נערים. בשנות השישים קנו את המקום אחי המשפחה הקדושה והפכו אותו לסמינר ואחר כך לבית ספר של הדיוקסיה. בשיפוץ חפרו את המרתף בידיים בלבד, כדי שלא לפגוע במבנה. בשנות האלפיים עבר הנכס שוב מיד ליד, ועמותות מקומיות עמלות על הפיכתו לפארק תרבות, שאירח אירועים כמו הפסטה די פופולי, חג העמים. אם תיכנסו פנימה, תמצאו פרסקאות ששרדו, ובהם האפותיאוזה של רוזן בורי על הגרם מדרגות, משנת 1734, בידי דה אלסנדריס. הפרסקאות המשומרים ביותר, המיוחסים למרקו מרקולה, נמצאים בחדר האוכל הישן: אצילים בגן אחר צהריים סתוויים, מכירת סוסי אצולה, ילדים משחקים. בחזית הדרומית מתנוסס בראש המבנה סמל המשפחה, דוב שרוע על רגליו האחוריות, מעל לוג'יה, חלונות גדולים ומרפסת במעקה ברזל מחושל.