Palácio dos Marqueses de Abrantes

ארמון המרקיזים מאברנטש הוא מעון אצולה היסטורי באזור מרווילה שבפורטוגל, ושורשיו נעוצים בקינטה דה מרווילה, אחוזה כפרית מימי הביניים. כבר במאה השתים עשרה העניק דום אפונסו אנריקש בתים ואדמות במקום לבישופות, והקינטה עברה לרשות הכנסייה. במאה השש עשרה השתרעו בה כרמים, פרדסים, חוות זית ובתי אצילים.

עם הדורות עברה הקינטה לידי משפחת קוסטה, קרובי משפחה של הקרדינל ז'ורז'ה דה קוסטה. היא נקשרה במורגאדו דו אספוראו: מוסד ירושה שהחזיק אחוזות בידי משפחות האצולה. דונה ז'רונימה דה נורוניה קיבלה מהכנסייה רשות להפוך את אחזקת הקרקע לחכירה נצחית תמורת תשלום שנתי קבוע. אחותה הלנה נישאה למנואל דה וסקונסלוש, שופט בכיר וראש מועצת העיר, והנכס עבר למשפחת וסקונסלוש. פרנסיסקו דה וסקונסלוש היה לרוזן הראשון מפיגיירו במאה השבע עשרה, והירושה עברה ברוזני וילה נובה דה פורטימאו עד אל המרקיזים מאברנטש. בית האצולה גדל בכמה מסעות בנייה, וכל דור הוסיף את טעמו לבניין. בשטח פעלו קפלה עם מגדל פעמון קטן, גנים, אורוות ומבני שירות, ואל החצר המרכזית הוביל שער מונומנטלי. השער, הניכר בצילומים ישנים, שימש את הכניסה הראשית למתחם.

במאה השמונה עשרה ניהל את האחוזה ז'וזה מריה דה לנקסטרה, שירש אותה כילד, והיא נמנתה אז על נכסי בית אברנטש. עם הזמן הושכרו הארמון ואדמותיו, והמקום ירד מגדולתו. משנות השישים של המאה התשע עשרה ועד שנות השלושים שימש אחד המבנים בית ספר להכשרת מורים, אסקולה נורמל פרימריה. לימים קבע מועדון פנאי מקומי את משכנו בחצר, והסביבה הכפרית התמלאה בדירות פועלים כשהעיר התפשטה מזרחה בתקופה התעשייתית. אם תביט סביב, תמצא את מגדל הפעמון הקטן של הקפלה הישנה, תזכורת גלויה לימים שבהם השתרעו כרמים ופרדסים עד הנהר.