Chapelle Notre-Dame de Bon-Voyage

קפלת נוטר-דאם דה בון-וויאז (Chapelle Notre-Dame de Bon-Voyage) עומדת בניס שבדרום צרפת, במחוז אלפ-מריטים. המבנה הנוכחי נבנה בשנת 1727, ומתחתיו התגלו בעבודות שיפוץ שרידי קפלה מהמאה השבע עשרה. בעבר נהגו להקים באזור קפלות לכבוד קדוש מגן או לכבוד הבתולה, בשולי הערים והכפרים. הן ניצבו בדיוק בנקודה שבה רואה הנוסע את כנסיית היישוב לראשונה או לאחרונה. עוברי השביל שלאורך נחל פאיון ראו מכאן את כנסיית סנט רפאראט. מכאן עברה דרך מלח עתיקה, ואחריה הסטראדה ריאלה, הדרך המלכותית שחיברה את ניס אל טורינו.

במאה השמונה עשרה חלפו לאורכה מדי שנה יותר משלושים אלף פרדות, שכן הדרך שימשה עורק מסחר ראשי. הקפלה הייתה תחנת התפילה האחרונה לפני המסע המפרך אל טורינו, מסע שלא כולם הגיעו בו בשלום. באותם ימים הייתה טורינו בירת נחלות בית סבויה, שכללו גם את ניס. הקונסולים של ניס ליוו את נסיכי סבויה עד לכאן, בטרם שבו אל הבירה. הבניין מציג את הבארוק שהתפתח ברוזנות ניס, ושיפוץ מקיף השיב לו את מראה מראשית המאה השמונה עשרה. הרצפה רוצפה באריחי טרה קוטה, זהים לאלה שהתגלו מתחת לריצוף משנות השלושים. הקירות טויחו בסיד, הקמרון שוחזר, והגג קיבל קורות עץ חדשות ורעפים מקומרים. את העבודות הנחה אנטואן גריזי, אדריכל המתמחה במבני מורשת, והמזבח שוקם לפי הסגנון הבארוקי המקורי.

גם ידיהם של בעלי מלאכה מקומיים ניכרות במקום: נגר מטנדה יצר במיוחד עבור הבניין דלת כפולה מאלון. נפח מקומי תרם את צלב הברזל ואת פסלון הבתולה שעל החזית, וועד השכונה העניק פמוטים ודוכן קריאה מעץ. בפנים תלוי פעמון ברונזה בעל שש ידיות, ועליו דמות הבתולה מצד אחד וסמל העיר ניס מצד השני. על דופן הקפלה ניצבת אבן גבול שהפרידה פעם בין היישוב אז (Èze) לבין ניס. באותה דופן מונחים גם שרידי תעלת קאנאל דה מולן, תעלה חקלאית הנזכרת ברישומי מקרקעין מראשית המאה התשע עשרה.