Arbetets ära

בלב שוק שוודי עומד פסל ברונזה בשם ארבטס ארה, יצירתו של האמן אקסל אבה. הדמות אינה מונומנטלית ואינה שברירית: גוף אנושי שפניו התכסו בפטינה ירקרקה אחרי עשרות שנים באוויר הפתוח. מקרוב מתגלה הפטינה כמפה: כתמים מלוטשים שבהם נוגעים עוברי אורח, שקעים שבהם מצטבר גשם, וקו אור שנח על קצה הכתף. היצירה מוקדשת לעבודה ולעובדים, ומציגה את העמל גם כקשר חברתי.

אקסל אבה עובד בציור, בגרפיקה ובכתיבה, אבל בפיסול קולו ברור ומכוון. את מלאכת החימר למד בלונד, ובהמשך נמנה על חוגו של סטפן סינדינג. ההשפעות של סימבוליזם ושל אר נובו ניכרות בדמויות שמשחקות בניגודים: כוח מול עדינות, עמל מול כבוד. מאוחר יותר התרכך סגנונו לכיוון עממי והומוריסטי, והחמימות בולטת בפרטים הקטנים: לסת רכה, ויד עמלנית שמעידה על מאמץ ועל דאגה.

בכיכר השוק ממלא הפסל תפקיד ציבורי: נקודת ציון למשלוחים, תירוץ לשיחה, ומקום מפגש לחברים שממתינים ולילדים שעוברים. בחורף מתכהה המתכת, והפסל נעשה אינטימי וקרוב יותר. בקיץ היא מנצנצת מול השמש ומול הדוכנים שתופסים את הכיכר. דמיינו את הכיכר לפני מאה שנה: עגלות רתומות לסוסים, קולות מיקוח, ושריקות מפעל ברקע. גם אז עמדה הדמות במקום שבו אנשים החליפו סיפורי עבודה. היום שוקקת הכיכר בתוצרת, בטלפונים ניידים ובקצב של חיי היומיום. אם תרצו, געו בברונזה: משטח קריר ומעט מחוספס, ואור שנח אחרת על היד המורמת. הפרט האנושי הקטן הזה הוא הגשר שבנה אבה בין מסורת אמנותית לבין האנשים שעוברים כאן מדי יום.