Guillermo Sureda Arbelo

בספרד, בכיכר הנושאת את שמו של הצייר גיירמו סורדה ארבלו, ניצב פסל החזה שלו. הדיוקן הוא יצירה של חוסה לואיס מררו משנת 1999, והוא מוצב בנקודת המעבר שבה חולפים כולם. זהו דיוקן ציבורי השזור בקצב הכיכר: אנדרטה לצייר, לא קישוט גרידא.

סורדה ארבלו נודע בזכות צבעי המים שלו: הוא צייר במהירות ותפס אור והשתקפויות במשיכות חופשיות ומיידיות. נושאיו משתרעים מנופים ועד סצנות רחוב סואנות ודיוקנאות מדוקדקים של אנשים פשוטים. במוזיאון העירוני מוקדש לו חדר שלם, ושם ניכר כיצד עבודות הנייר משתלבות בחיים שלמים של תצפית.

במרחב הציבורי הפסל מתפקד כמעין סימן פיסוק: בחוץ אנשים נפגשים, הולכים ומחליפים סיפורים, ובפנים, בחדר המוזיאון, צבעי המים מדברים בנימה שקטה. הפיסול של מררו מרכז את הדמות הציבורית של הצייר ברגע אחד קריא במרחב. כשאתה עומד ליד הפסל, קל לדמיין את המשיכה המהירה שבנתה נוף שלם בכמה תנועות בודדות.